וורן באפט:
"the stock market is a device for transferring money from the impatient to the patient"
שוק המניות הוא אמצעי להעברת כסף מחסרי הסבלנות לבעלי הסבלנות…

קן פישר, ראש פירמת יעוץ וניהול כספים גדולה בארה"ב, כינה באחד מספריו את שוק ההון: "המשפיל הגדול" – The Great Humiliator,
בעודו מתאר את היכולת של השוק "להשפיל", לכופף ולהעמיד במקומם עד חזרתם לצניעות את המשקיעים שמנסים להתעסק ולהתחכם עם הנהר הגדול והלא צפוי של שוק המניות.
אחד הדברים המסוכנים למשקיע וסוחר בשוק ההון בתחילת דרכו, הוא חוויית ההצלחה – להרוויח "בקלות" כסף ובצורה מהירה, בעודו משוכנע שהוא בעל סגולה ואינטואיציה מיוחדת "לשלוט בשוק"… אותו משקיע חושב שגילה את "מעיין הקסם" אך אינו מנוסה לעומק בתרחישי השוק ואקראיותו, הוא הופך למהמר על כספו ומגדיל את מינוף ההשקעה מבלי לנהל את הסיכונים באופן שיטטי.
שוק ההון "המשפיל הגדול" כתיאורו של קן פישר, יכופף את אותו סוחר במוקדם או מאוחר וישטוף את כספו בתוך הנהר הגדול והגועש, עם שאר מליוני הסוחרים שמנסים "לשלוט" בשוק.
השוק באופן מטאפורי מתנהג כמו "אורגניזם חי" דו מימדי ורנדומלי המשקף גרידיות ופחד של כלל המשקיעים בו, ולמרות שקיימות אינספור "שיטות" המנסות לצפות את תנועתו לכל כיוון ובכל אינטרוול זמן, קשה מאד באופן עקבי לנחש כיוונו, במיוחד בטווח הקצר.
משקיעים ו/או סוחרים מקצועיים המרוויחים כסף מהשוק, חייבים לעבוד סיסטמטית וסטטיסטית באופן המאפשר להם יתרון יחסי מתמטי כלשהו המעפיל על רגשותיהם – תוך חזרה עקבית על פעולותיהם, בתוך מנעד כלשהו בו מתנהג השוק אשר אינו בשליטתם!

…It's not about timing the market, but about time in the market
זה לא התזמון של השוק, אלא זמן בתוך השוק… והכוונה כמובן לטווח הארוך.
השוק יכול לתעתע מאד במי שסוחר בו לטווח קצר ועל אחת כמה וכמה אם אינו מורגל בו, לטלטל אותו רגשית ברמה חודשית, שבועית, יומית ואף תוך יומית בין פחד לגרידיות, בעודו מנסה להתחקות אחרי התנועות בקניה ומכירה של ניירות ערך.
כאשר השוק נע ונד בטווח הקצר בין עליות לירידות וחוזר חלילה, אזי הסוחר המתחיל מנסה להמר על המשך כיוון השוק, ואחרי שגילה כי טעה הוא עשוי לרדוף בחזרה אחרי הכיוון השני, כך לסרוגין בעודו יוצא קירח מכאן ומכאן – השוק מטלטל אותו ומנער ממנו את כספו.
עבור המשקיע הפאסיבי, ככל שינתק רגשותיו ממצב השוק וימעיט בחיכוך פעולות תכופות עם שוק, כך סיכוי טוב יותר שהשקעתו על מדד שוק מניות ראשי תניב לו הצלחה ועדנה בטווח הרחוק בעשירון העליון של מנהלי ההשקעות – כאמור במאמר להשקיע בסל השוק.

בשנת 2020 עת התגלתה הקורונה, מדד השוק S&P500 נפל תוך כחודש מעל 30%… מרגע היוודע הבשורה ועד התחתית, המוני משקיעים מיהרו לצאת מהשוק בבהלה ואף החריפו את הנפילות – אך תוך חודשים מעטים השוק חזר במלואו למעלה ואף סיים את השנה בתשואה של 16.26% (בנוסף חולק דיבידנד למשקיעים).  משקיעים רבים נותרו מחוץ לשוק בשיא המפולת ונאלצו בחיל ורעדה לחזור אט אט לשוק רק לאחר שעלה הרבה מעל תחילת המפולת, כך המשיך השוק בדרכו גם ב 2021 בעליות של 26.9% לפני דיבידנד.
כל זאת בזמן שכל המומחים והכתבות במדיה העידו כי אנו הולכים "לארמגדון" כלכלי…

פיטר לינצ':
“Far more money has been lost by investors in preparing for corrections, or anticipating corrections, than has been lost in the corrections themselves.”

על המשקיע לזכור זאת טוב, ואם יעזור לו אף לתלות על הקיר:
בכל המשברים והמפולות אותם ראינו בסקירה על פרופורציות שוק המניות, מומחים ומנהלי כספים מכל העולם הזהירו בשיא המפולת כי ממשיכים לשפל כלכלי גדול,  ובכל זאת השוק במוקדם או מאוחר, וברוב המקרים הרבה יותר מוקדם מהמצופה – חזר לעצמו ועלה.

גם בשנת 2022, שנת מפולת, צפו כל המומחים ומנהלי קרנות גדולים בכל העולם "ארמגדון" מתקרב, אולם ב 2023 S&P500 עלה 24.2% לא כולל דיבידנדים, וחזר לשוויו טרם המפולת – כפי שאתם כבר מנחשים, משום מה השוק אף פעם לא התעניין במה שיש למומחים לומר ואהב להתנהג סטטיסטית באופן מפתיע, הפוך מההגיון של רוב מנהלי הכספים והפרופסורים לכלכלה באוניברסיטה – לא פלא ש90% מהקרנות המנייתיות המנוהלות בטווח הארוך עושות פחות מתשואת השוק. (ראה המאמר להשקיע בסל השוק)
למעט יחידי סגולה שמתחלפים בתור כל כמה שנים, רוב המשקיעים ומנהלי ההשקעות שניסו כשיטה לתזמן בברוטליות "שחור או לבן" את תנודות השוק, שרפו הרבה כסף בנסיונותיהם אלה.

וורן באפט:
"the stock market is the only place when the items go on sale, people run OUT of the store"
שוק המניות הוא המקום היחידי שבו כאשר הפריטים במבצע ובמחירי חיסול, אנשים בורחים מהחנות.

למרבה הפרדוקס, הציבור תמיד נוהג לברוח משוק המניות דווקא בזמנים שהוא הכי אטרקטיבי, בשיא המפולת.
וכאשר השוק חוזר לעלות לאחר מפולת, המשקיעים מסתכלים בעיניים כלות כיצד הם יצאו מהשוק… ושוב מחפשים כיצד לחזור אליו לאחר שכבר עלה, וחוזר חלילה.

הברון רוטשילד :
."the best time to buy: "when there is blood in the streets
הזמן הטוב ביותר לקנות הוא כאשר יש "דם ברחובות"…
כאשר אני חושב על התיאור הפיזי אני מזדעזע… אולם הכוונה לאו דווקא פיזית, אלא למצב שבו אנו בשיא הפסימיות והמצב הוא הרע ביותר, זה הזמן בו אנשים מוכרים הכל בזול, לעיתים ללא הגיון ובחוסר אופטימיות קיצונית.
במצב בו הכל נמכר בזול עקב פחד ואנדרלמוסיה, זה הזמן לקנות את השוק – זה הזמן בו נעשות ההשקעות הטובות ביותר.
על המשקיע להתעלם מחששותיו ואף יתרה מכך ללכת נגדן – כאשר הוא מחזק באופן שיטטי השקעתו בשוק דווקא בתקופות השפל.
כמתואר במאמר: איזון תיק ההשקעות – "האלגוריתם" הבסיסי לניהול התיק ומיקסום רווחים.
וכן: הרווח הטמון בתנודתיות – "האלגוריתם" האלטרנטיבי לרווחים בשוק

כאשר למשקיע הפאסיבי יש מנעד סביר מה אורכן של מפולות על S&P500 משנות ה50 ועד ימינו – לרוב כשנה קלנדרית ולעיתים רחוקות יותר 2-3 שנים קלנדריות, וכאשר יש לו מנעד לגבי עומק מפולות משנות ה50 ועד ימינו: העמוקות סביב 50%+ ובממוצע כ34%.
יש באפשרותו לקחת את התנהגות השוק בפרופורציות ולהבין כיצד ובאיזה מינון סטטיסטי כדאי לו להיות גרידי ואופטימי בטווח הארוך.
ככל שהשוק יפול יותר עמוק – 40%, 50% וכו… כך תראו יותר כתבות פסימיות ודעות שליליות על העתיד, דובים שואגים יופיעו בעיתונות, תמונות של ברוקרים המומים מדביקים את כף היד על המצח, וכותרות על בנקים שקורסים בעולם… זה הזמן לקנות את השוק!

במאמרים שבאתר על ניהול ואיזון תיק ההשקעות, אנו מונעים מהמשקיע הפאסיבי לנסות לתזמן את השוק, ומציעים לו לאזן את התיק רק פעם בשנה, ובהדרגה להטות את הנכסים למניות ככל שהשוק נפל ביחס לסוף שנה קודמת.
הפעולה פעם בשנה במאמר איזון תיק ההשקעות – "האלגוריתם" הבסיסי לניהול התיק ומיקסום רווחים, וכן במאמרהרווח הטמון בתנודתיות – "האלגוריתם" האלטרנטיבי לרווחים בשוק, מונעת מהמשקיע טלטלה רגשית ונסיונות לתזמן את השוק גם בעיתות מפולת… החלוקה לשנים קלנדריות מאפשרת למשקיע פאסיבי את המטוטלת ברזולוציה רחבה, שאינה מתחכמת עם כוחות השוק. האידיאל בהגדלת הרכיב המנייתי עם נפילות השוק – מוטמע באופן קבוע כחלק מהשיטה, ובכך שומר על המשקיע מסחרור של פעולות יתר בשוק, נסיונות לנחש את מהלכי השוק, או השקעה שתוציא אותו מפרופורציות התיק והתוכנית המסודרת לטווח ארוך.

וורן באפט:
.be fearful when others are greedy and be greedy only when others are fearful
גם וורן באפט הגדול, מנחה אותנו להיות גרידיים דווקא כאשר כולם בפחד – בתקופות מפולת, ולהיפך.
ובכן, אני לא נהנה ולא שמח בפסימיות והפחד של האנשים, אלא בעד האופטימיות האומרת כי טבעם של המשברים להסתדר לטובה.

.

.

התכנים באתר אינם מהווים יייעוץ השקעות או תחליף לייעוץ המתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל אדם. לכל משקיע צרכים, אופי, נתונים ומצב כספי אחר לרבות נסיבות ומטרת השקעה המיוחדת לו – אין לראות בתכני האתר משום המלצה ו/או ייעוץ מקצועי מכל סוג. המידע באתר עלול להיות בנסיבות כלשהן חסר, שגוי, או בלתי מעודכן. כל הפועל על סמך הכתוב מבלי להיוועץ בבעל רישיון מתאים עושה זאת על אחריותו בלבד.

כל הזכויויות שמורות לגיל שטיין ומונגשות ברשיון.                          This article by Gil Stein is licensed under CC BY-NC-ND 4.0

תרשים מתוך האתר: www.macrotrends.net

טרם קריאת מאמר זה, חשוב ומומלץ לקרוא את המאמר: קצת פרופורציות על שוק המניות – לפני שמתחילים.
במאמר לא ננסה להתחכם יתרה עם השוק וניגש אליו שיטטית בחלוקה לשנים קלנדריות (כל סוף שנה קלנדרית או תחילתה).
נפעל ע"פ מנגנון מינימליסטי שיאפשר לנו מצד אחד להנות מרוב השנים בהן השוק עולה, ומצד שני לנצל מעגלי שנים בהן השוק יורד, (לרוב שנה קלנדרית אחת של ירידה ולעיתים נדירות יותר 2-3 שנים) אשר לאחריהן השוק מתאושש וחוזר למעלה באופיו הטבעי.

בבואנו להרוויח כסף מתנודות השוק, ניזכר שוב ב"קסם" החבוי בתנודתיות השוק:
טבע מתמטי פשוט של כל נכס בשוק ההון (וכל מוצר בעולם…) הוא שלאחר ירידה במחיר באחוז מסויים – העליה חזרה באחוזים תמיד חייבת להיות גדולה יותר בכדי לחזור למחיר הראשוני, שכן הנכס עולה ממחיר נמוך יותר ועליו באופן יחסי להשלים יותר אחוזים חזרה.
(דמיינו מכונית שעולה 200,000ש"ח ונפלה במחיר 50% לשווי 100,000ש"ח, כעת כאשר שוויה רק 50,000ש"ח עליה לעלות בחזרה 100% בכדי לחזור לשווי של 100,000ש"ח)
לדוגמה, נבחן תנודתיות קרן מניות שכל יחידה בה בתחילה שווה 100$:
* ירידה של 10% ל 90$, כדי לחזור מ90$ ל 100$ עלינו לעלות 11.11%
* ירידה של 20% ל 80$, כדי לחזור מ80$ ל 100$ עלינו לעלות 25%
* ירידה של 30% ל 70$, כדי לחזור מ70$ ל 100$ עלינו לעלות 42.85%
* ירידה של 40% ל 60$, כדי לחזור מ60$ ל 100$ עלינו לעלות 66.66%
* ירידה של 50% ל 50$, כדי לחזור מ 50$ ל 100$ עלינו לעלות 100%

בשילוב התופעה שהוסברה לעיל, לטווח ארוך ומבלי לנחש מה יקרה כל שנה בשוק,
אם שמנו כל תחילת שנה מחדש סכום כסף אחיד וקבוע על מדד השוק, נגלה מנגנון שאוסף בסבירות גבוהה כסף מהשוק:
1: ישנן יותר שנים של עליות:
* הן מפני שהשוק סטטיסטית עולה לאט יותר מאשר כשהוא נופל.
* הן מפני שמדד השוק הראשי בטווח הארוך מתקדם למעלה (הרחבה במאמר "להשקיע בסל השוק").
2: סיכום שנים בהן השוק ירד אמנם יגרום במצטבר לסכום השנתי הקבוע להפסיד X אחוזים = הפסד של כמות כסף כלשהי.
אך סיכום השנים בהן השוק עלה בחזרה מהתחתית עד לנקודת הפתיחה טרם הירידות, יגרום לאותו סכום שנתי קבוע להרוויח             יותר מ X האחוזים שהצטברו בירידות = רווח מצטבר של כמות כסף גדולה יותר מזו שהפסדנו בירידות.

בעת שנים של ירידות בשוק – אם נשמור בתיק ההשקעות אחת לשנה על שווי הסכום המקורי שהושקע במדד המניות טרם הנפילה, הדבר יניב לנו בעקיפין טקטיקה שנתית של הגדלת אחוז החלק המנייתי בתיק בהלימה לעומק הנפילה בשוק, זאת תוך שמירה על הסכום הקבוע כל שנה לניצול פערי האחוזים בשוק בין שנים של עליות לשנים של ירידות – כפי שתואר לעיל.
לדוגמה:
נניח שהתחלנו עם תיק השקעות של 100,000$, ממנו נקצה 50,000$ למניות, והשאר באג"ח.
אם כך, בתחילת הדרך אחזקת המניות היא 50% מכלל התיק.
כל עוד השוק עלה עד סוף שנה ושווי כל התיק גדל מעל ערכו הראשוני, הרי שנוכל להקצות לשנה הבאה שוב 50% למניות ו50% לאג"ח – בעודם שווים כעת סכום גדול יותר… וכן הלאה.
אולם נבחן כעת תרחיש של מפולת ותיקון עליות חזרה לאחר המפולת:
נתעלם כרגע מתשואת האג"ח בתיק  – בכדי להדגיש רק את הצד המנייתי…
שוק המניות ירד 30% לאחר שנה, הפסדנו בצד המנייתי 15,000$.  (נשארנו עם 35,000$ במניות)
נעביר בסוף שנה מהאג"ח למניות 15,000$ להשלים עבור הקצאת 50,000$ במדד המניות לשנה החדשה.
כעת גודל אחזקת המניות בתיק הוא $50,000 מתוך 85,000$ כלל התיק = כ 59% אחזקת מניות מכלל התיק.
(כך נעשה כל שנה נוספת של ירידה, השלמה ל 50,000$ על המניות – הסכום איתו התחלנו טרם המפולת!)
שוק המניות ירד שנה שניה בעוד 30% ממקומו בסוף שנה הקודמת (51% ירידה במצטבר), הפסדנו שוב בצד המנייתי עוד 15,000$. 
נשארנו עם תיק בשווי 70,000$ (35000$ מניות, 35000$ אג"ח)
נעביר שוב בסוף השנה מהאג"ח למניות 15,000$ להשלים עבור הקצאת 50,000$ על מדד המניות – לשנה החדשה.
כעת לאחר 51% נפילה בשוק, גודל אחזקת המניות בתיק הוא 50,000$ מתוך 70,000$ כלל התיק = כ71.5% אחזקת מניות מכלל התיק.
שמירה על סכום זהה במניות כל שנה, יצרה כאמור בעקיפין גידול טקטי של אחוז אחזקת המניות בתיק ככל שהשוק נופל.

כאמור מדד השוק נפל במצטבר בשנתיים אלה 51% (30% בשנה הראשונה, ומשם עוד 30% בשנה השניה):
בכדי שהשוק יעלה מעלה את כל הדרך – עליו לעלות חזרה כ 104% עד לנקודת הפתיחה.
כעת נחכה בסבלנות (שנה או יותר ככל הצורך..) בזמן שעל השוק להשלים כ 104% עליה עד לנקודת הפתיחה,
בשלב שנגיע חזרה לפסגה: 50,000$ שהשקענו יהפכו ל 102,000$ = רווח של 52,000$ בעליות.
עד לתחתית המפולת הפסדנו במצטבר 30,000$ במניות (30% מהתיק הראשוני), אך הרווחנו בסיום העליות 52,000$ במניות,
לכן ביחס שבין ההפסד בשנים של ירידות – מול רווח בשנים של עליות, יצאנו בעודף רווח 22,000$ בצד המנייתי (22% על כל התיק)
* בנוסף, לאורך כל השנים הרווחנו קצת ריבית נוספת על חלקיות האג"ח בתיק – נסתפק בכך שהאג"ח הוסיף בממוצע כ 1% לשנה.
המפולת ארכה שנתיים, ונניח שגם העליות חזרה לקחו עוד שנתיים: האג"ח נתן לנו עוד כ 4% לתיק + 22% המניות = כ26%             תשואה על התיק…  אלו 26% תשואה מעל מדד השוק – אשר רק חזר לנקודת ההתחלה טרם המפולת ולמעשה לא הניב תשואה!

הדוגמה לעיל לקחה בחשבון שנתיים של ירידות + שנתיים של עליות.
עם זאת, כפי שראינו בתרשים בתחילת המאמר, ברוב המקרים ההסטוריה הסתפקה רק בשנה קלנדרית אחת של ירידות ובמפולת ממוצעת של כ34%.
באופן היפותטי, אם השוק היה משלים נפילה של 51%  תוך שנה אחת, היינו מפסידים על 50,000$ סכום של $25,500 עד התחתית…
אולם עקב כך שהשוק נפל בהדרגה 2 שנים עד לתחתית, התוספת ששמנו בסוף שנת המפולת הראשונה בכדי להשלים ל 50,000$ יצרה לנו גידול כלשהו בהפסד – שכן הוספנו "באמצע הדרך" 15,000 ומשם השוק המשיך בעוד 30% למטה… כך שעד התחתית ההפסד בצד המנייתי הצטבר ל 30,000$.  (במקום 25,500 בשנה אחת)
אם נבחן תרחיש שבו תוך שנה אחת השוק נפל 51% ולאחר מכן שנה אחת עלה בחזרה 104% לנקודת ההתחלה:
האפיק המנייתי הפסיד בסוף שנה 25,500$, ולאחר איזון ל50,000$ בעליה השווי המנייתי הצטבר ל102,000$ = רווח 52,000$
בשנה אחת פער הרווח לטובתנו ביחס שבין הירידה לעליה היה גדול יותר באפיק המנייתי ועומד על 26,500$ = 26.5% (במקום 22% בתרחיש על שנתיים נפילה)
* לכן, יש לקחת בחשבון כי במפולת על 2-3 שנים, ההפסד עד התחתית קצת גדול יותר מאשר בשנה אחת – אך עדיין בפער מאד מוגבל! בכל מקרה, כל עוד מדד השוק מתאושש – העליות חזרה מהתחתית עד לנקודה הפתיחה טרם המפולת, יפצו אותנו על כך.

אם כך, מהו הגבול העליון שכדאי לנו מראש להקציב לאחוז המניות בתיק, תוך התחשבות בכך שנצטרך להפריש אליהן מאפיק האג"ח כדי לשמור על שווי הסכום שלהן בעת מפולות?
ניקח לעצמנו 2 היבטים אובייקטיביים למבחן שכזה:
1: הסטורית אזורי התחתית במפולות על מדד S&P500, הם בקירוב סביב 50%.
2: נשאיר מקדם בטחון של עוד 10% מהתיק לצד האג"ח, עבור מצב שבו השוק יורד במשך 2-3 שנים וקיימת שחיקת כמה אחוזים בתיק עקב איזון הסכום המנייתי ב 2-3 מדרגות עד לתחתית.

(לצורך הנוחיות נתייחס ברקע הדברים לתיק השקעות התחלתי של 100,000$)
* אם נשים 70% מניות ונשאיר רק 30% אג"ח בתיק:
בתרחיש בו השוק ייפול תוך שנה אחת 43% ומעלה (הפסד של מעל 30,000$) כבר לא יהיה לנו באג"ח כסף לאזן את הסכום המנייתי – זאת ללא שום מקדם ביטחון נוסף בשחיקה של 2-3 שנים או נפילה עמוקה יותר… לחוץ מידי, לא מומלץ.

* אם נשים 60% מניות ונשאיר 40% באג"ח:
בתרחיש נפילה של 50% בשוק תוך שנה אחת, 60K$ במניות יפסידו 30K$, – ולאחר שנעביר למניות 30K$ מהאג"ח ישארו באג"ח רק 10K$…  יש לזכור שהשארנו עודף של עד 10% מכלל התיק למצב של שחיקה והפסד מעט גדול יותר במניות עד התחתית –  ככל והנפילה בשוק נפרסת על יותר משנה אחת.
בהתחשב במצב שבו נפילות בשוק ארכו עד 2-3 שנים והגיעו סביב המינוס 50%, המשקיע כנראה יעביר את רוב כספו מאג"ח למניות.  משקיע שרוצה לנצל קצה של יכולת וסיכון בשיטה זו, תוך שהוא עדיין בטווח אובייקטיבי של המנעד ההסטורי במדד השוק:
יכול להשקיע 60% במניות ו40% באג"ח, זהו כנראה הגבול העליון הסביר.
בחלוקה שכזו המשקיע עשוי להגיע לחשיפה של 100% מנייתי בראי ההסטוריה עם מפולות עד אזורי +50%  – משנות ה50 ועד ימינו.
ברמת חשיפה זו, אם השוק נפל לאורך 2-3 שנים והגיע לתחתית עמוקה מעבר ל50%, נניח נפילה של %60 או 70% – המשקיע יאזן את תיקו לסכום המניות המקסימלי שיוכל בתום השנה האחרונה בה נשאר כסף מהאג"ח, ויחכה כרגיל שהשוק יתאושש בעליות רק הפעם ממפולת עמוקה יותר ועד לנקודת ההתחלה טרם הנפילות – בסיום העליות האפקט בסופו של דבר יהיה בדיוק אותו אפקט חיובי, רק שהפעם המשקיע לא ינצל עד תום את חלק הנפילות מעל 50% ועד התחתית – מהרגע שבו לא נשאר לו כסף באג"ח להוסיף למניות.

* אם נשים 50% מניות ו50% באג"ח: לתחושתי זוהי חלוקה קלאסית ומאוזנת באופן סביר.
ראינו לעיל כי גם לאחר שנתיים של נפילה עד תחתית של 51%, נשארו לנו באג"ח עדיין 20,000$ (20%) מהתיק המקורי.
במצב זה החשיפה המנייתית בתיק הייתה 50K$ מניות מול 20K$ באג"ח = 71.5% חשיפה מנייתית על כלל שווי התיק.
השוק יכול ליפול שנה שלישית עוד 40% ממקומו האחרון (ירידה של עוד 20K$) ורק שם נעביר את מקסימום הסכום מהאג"ח למניות.
בתרחיש המקורי שתארנו השוק ירד 30% שנה 1, משם עוד 30% בשנה 2, וכעת עוד 40% בשנה 3 כדי להגיע במצטבר ל -70.6% ירידה שבה נהיה ב100% מניות בתיק.

נתמצת את הוראות השיטה:
1: נחלק את התיק לאחוז מסויים (עד 60%) בקרן מניות על מדד השוק, והשאר בקרן אג"ח סולידי ובטוח – נפעל בסוף שנים קלנדריות.
2: במידה ובסוף שנה החלק המנייתי תופס בתיק לפחות 5% יותר, נחלק שוב את התיק לאחוזים המקוריים בין המניות לאג"ח.
3: במידה והשוק עד סוף שנה ירד והחלק המנייתי שווה פחות, נעביר מהאג"ח כסף להשלמת סכום שווי האפיק המנייתי טרם הירידות.
כך נוסיף מהאג"ח למניות בסוף כל שנה שבה השוק ממשיך ליפול – נפצה את האפיק המנייתי לסכום שוויו המקורי.
3: במידה והשוק עלה בשנה שלאחר שנת מפולת, לא ניגע בתיק ונאפשר לשוק לעלות עד נקודת הפתיחה הקלנדרית טרם המפולת.       כאשר השוק עלה לאחר המפולת והגיע עד לאזור נקודת הפתיחה הקלנדרית טרם תחילת המפולת, נחזור לסעיף 1.

.

.

התכנים באתר אינם מהווים יייעוץ השקעות או תחליף לייעוץ המתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל אדם. לכל משקיע צרכים, אופי, נתונים ומצב כספי אחר לרבות נסיבות ומטרת השקעה המיוחדת לו – אין לראות בתכני האתר משום המלצה ו/או ייעוץ מקצועי מכל סוג. המידע באתר עלול להיות בנסיבות כלשהן חסר, שגוי, או בלתי מעודכן. כל הפועל על סמך הכתוב מבלי להיוועץ בבעל רישיון מתאים עושה זאת על אחריותו בלבד.

כל הזכויויות שמורות לגיל שטיין ומונגשות ברשיון.                          This article by Gil Stein is licensed under CC BY-NC-ND 4.0

טרם קריאת מאמר זה, חשוב ומומלץ לקרוא את המאמר: קצת פרופורציות על שוק המניות – לפני שמתחילים.

ובכן, אלברט אינשטיין אמר כי ריבית דריבית היא הפלא השמיני בתבל…
אם כך, נייצר לעצמנו "אלגוריתם" בסיסי בהשקעות שיוביל אותנו לפלא השמיני.
השיטה תאפשר לנו בצורה סיסטמטית להוציא רווח מהתנודות והמגמות בשוק – ללא נסיון לנחש מה יקרה בו, איך יקרה ומתי, ללא צורך להבין ברזי השוק, תוך מיזעור בעיות פסיכולוגיות הקשורות בהשקעות ונסיונות כושלים לתזמן קניה/מכירה של ניירות ערך.

במאמר הראשון בבלוג "להשקיע בסל השוק" הזכרנו כי בנג’מין גראהם שנחשב לאבי תורת השקעות הערך והיה מורהו של וורן באפט באוניברסיטת קולומביה, הציג בספרו “המשקיע הנבון” בין השאר את רעיון ההשקעה בסל מניות מפוזר על השוק, זאת כפתרון הולם ומוגן יותר למשקיע הפאסיבי.
גראהם הציע למשקיע “הפאסיבי” לפזר את השקעתו על “סל מניות” כללי בשוק (עבורנו זאת תהיה קרן סל מנייתית) כאשר כמות "סל המניות" תהיה בין 25% – 75% מגודל התיק ע”פ אופי וסיבולת המשקיע – שאר התיק יהיה באג”ח (אגרות חוב) שיהוו את הצד הסולידי "הבטוח" יותר והפחות תנודתי בתיק – תוך שהמשקיע יאזן באופן טקטי כלשהו את אחוז המניות מול אחוז האג"ח בתיק.
עם זאת, גראהם ציין כי אין באפשרותו לתת למשקיע כללים מהימנים שבאמצעותם יוכל לצמצם את אחזקת מניותיו למינימום (בעת סיכון לכאורה) ואחר כן להגדיל אותן בהתאמה למקסימום (בעת הזדמנות לכאורה).
"we can give the investor no reliable rules by which to reduce his common-stock holdings toward the 25% minimum and rebuild them later to the 75% maximum."

למרות שגישתו של גראהם לא נתנה כללים מדוייקים מתי כדאי להיות במקסימום או מינימום אחזקת מניות (סביר כי אין איש שיודע…),  היה בה לתת השראה לטקטיקה "גנרית" פשוטה ובסיסית ביותר שהשתרשה עם השנים, ועם זאת אחת מהיעילות ביותר בהשקעות.
איזון תיק ההשקעות לאחוז הקבוע שבחר המשקיע ע"פ אופיו ורמת הסיכון המתאימה לו – אחת לתקופה קבועה (כל שנה, חצי שנה, רבעון וכו..) בין מרכיב מנייתי למרכיב אג"ח בתיק.

תרשים מתוך האתר: www.macrotrends.net

טרם ניכנס לשיטה, ייטב לנו לזכור קונספט בסיסי בתנודתיות המחיר ושווי של כל נכס בעולם, כאשר אנו בוחנים אותו באחוזים.
טבע מתמטי פשוט של כל נכס בשוק ההון (וכל מוצר בעולם…) הוא שלאחר ירידה במחיר באחוז מסויים – העליה חזרה באחוזים תמיד חייבת להיות גדולה יותר בכדי לחזור למחיר הראשוני, שכן הנכס עולה ממחיר נמוך יותר ועליו באופן יחסי להשלים יותר אחוזים חזרה.
(דמיינו דירה שעולה 1,000,000$ ונפלה 50% לשווי 500,000$, כעת כאשר שוויה רק 500,000$ עליה לעלות בחזרה 100% בכדי לחזור לשווי של 1000000$)
לדוגמה, נבחן תנודתיות קרן מניות שכל יחידה בה בתחילה שווה 100$:
* ירידה של 10% ל 90$, כדי לחזור מ90$ ל 100$ עלינו לעלות 11.11%
* ירידה של 20% ל 80$, כדי לחזור מ80$ ל 100$ עלינו לעלות 25%
* ירידה של 30% ל 70$, כדי לחזור מ70$ ל 100$ עלינו לעלות 42.85%
* ירידה של 40% ל 60$, כדי לחזור מ60$ ל 100$ עלינו לעלות 66.66%
* ירידה של 50% ל 50$, כדי לחזור מ 50$ ל 100$ עלינו לעלות 100%

מנגנון איזון התיק כל סוף שנה לאחוז קבוע בין מניות לאג"ח, הוא ככל הנראה הבסיס "הקלאסי" ביותר לניהול תיקי השקעות, ומאפשר לנו באופן פשוט ומינימליסטי להתקרב במידת מה לאידיאל המוצג לעיל בו אנו מנצלים את הבדלי השינוי בשוק באחוזים בין הירידות לעליות, תוך הגדרת סיכון קבוע בתיק בין חשיפה למניות לבין האג"ח.

בהשראת בנג'מין גראהם, נייצר לעצמנו תיק השקעות מינימליסטי המורכב רק מ2 אפיקים:
1. אג"ח מדינה או קרן סל אג"ח (אגרות חוב), שתספק למשקיע ריבית הקיימת במשק בבטחון יחסית גבוה ותנודתיות נמוכה, לצורך המאמר נניח שהקרן מספקת ריבית של 4% שנתי. (בעת כתיבת המאמר קרנות כספיות נותנות כ 4.5% – ע"פ ריבית בנק ישראל.)
2: קרן סל מניות על מדד ראשי: כגון S&P500 ארה"ב או על מדד מניות עולמי, אשר תספק לנו את תשואת שוק המניות לטווח הארוך, אך מטבעה תהיה תנודתית באופן משמעותי.

כברירת מחדל נחלק את התיק 50% לקרן המניות, 50% לקרן האג"ח, ונאזן אותן כל סוף בשנה לפי החוקיות הבאה:
1: אם עד סוף שנה שוק המניות עלה ושווי המניות בתיק מעל 55% מגודל כלל התיק, נמכור חלק מקרן המניות ונקנה בסכום הנ"ל מקרן האג"ח, באופן שהתיק לשנה חדשה יהיה מאוזן שוב ל 50% מניות ו50% אג"ח.
2: במידה ועד סוף שנה שוק המניות ירד ושווי המניות בתיק נמוך מ 45% מגודל כלל התיק, נמכור סכום מקרן האג"ח ונקנה בו מקרן המניות, באופן שהתיק לשנה חדשה יהיה מאוזן שוב ל 50% מניות ו50% אג"ח.
* לשיטטי, בעת מפולת (ככל שתיקח שנה או יותר) כאשר השוק "מתאושש" ועולה מהתחתית, נאפשר למדד המניות לעשות את כל הדרך בחזרה למעלה – נאזן בחזרה את התיק ל50/50% רק לאחר שמדד המניות חזר בקירוב לשווי בו שהה טרם השנה הקלנדרית הראשונה שהתחילה את המפולת.
(בכך נאפשר לשוק לסגור מעגל "שוקת" של ירידות ועליות עד לנקודת ההתחלה, ובמגבלת איזון אחוזי התיק בין מניות לאג"ח – לנצל לטובת המשקיע במידה סבירה את עודף פער האחוזים המובנה בעליות ביחס לירידות, כאמור בהסבר וההדגמות בתחילת המאמר.)

לצורך ההדגמה נניח תיק השקעות של 100,000$, אותו נחלק 50/50% בין קרן סל מניות לקרן אג"ח הצוברת 4% לשנה.
בתחילת השנה: 50000$ יושקעו בקרן האג"ח, 50000$ יושקעו בקרן סל המנייתית.
נתחיל בתרחיש רגיל שאינו לאחר מפולת בבורסה – שוק המניות עלה 20% עד סוף השנה:
כעת 50000$ במניות עלו 20% ושווים 60000$, בעוד שקרן האג"ח הניבה 4% ולכן 50000$ עלו ל 52000$.
עתה שווי כל התיק הוא 60000$+52000$ = 112000$, עליה של 12%.
בכדי לאזן תיק של 112000$ לשנה החדשה, אנו זקוקים שכל אפיק יהיה שווה שוב 50% מהתיק, דהיינו 56000$.
לכן נמכור מקרן המניות 4000$, ונעביר אותם לקרן האג"ח כדי שתהיינה שוב שוות 50/50%.
הוצאנו רווחים מהשוק המנייתי והעברנו לסולידי, כאשר התיק בכללותו גדול יותר ובנקודת פתיחה מאוזנת לשנה הבאה.

כעת לתרחיש המיוחד יותר של ירידות/מפולת בשוק, בהתאם לכך ניקח באופן גולמי דוגמה המתארת שני שלבים.
1: שנה של נפילות חזקות בשוק המניות  2: לאחריה שנה של התאוששות ועליה חזרה בשוק לנקודת ההתחלה.
תהליך שכזה יתכן לאורך כמה שנים של ירידות ועליות, אולם נציג את הרעיון לאורך שנתיים קלנדריות.
(קיימת במאמר התייחסות לתהליך ארוך יותר המשקף את הרעיון…)

שלב 1 – שנה ראשונה, שלב הנפילה בשוק:
נניח כי בשנה הראשונה שוק המניות נפל באופן אגרסיבי 50% עד סוף השנה:
כעת 50000$ במניות שווים רק 25000$, בעוד שקרן האג"ח עדיין הניבה 4% ולכן 50000$ שבה עלו ל 52000$.
עתה שווי כל התיק הוא25000$+52000$ = 77000$, ירידה של 23% בתיק.
כדי לאזן את התיק שוב ל50/50% אנו זקוקים לחלק את שוויו 77000$ לשני האפיקים – לכן על כל אפיק להיות שווה 38500$.
אם כך נמכור מקרן האג"ח 13500$ ונעביר אותם לאפיק המנייתי – כך כל אחד מהם שווה כעת 38500$.
(ככל שהשוק נפל עמוק יותר הוצאנו כסף מהצד הסולידי והעברנו למניות, כאשר התיק בכללותו כעת בנקודת פתיחה חדשה ומאוזן.)

שלב 2 – שנה שניה, שלב ההתאוששות וחזרת השוק למעלה:
בשנה השניה הכלכלה התאוששה, שוק המניות "התאושש" ועלה חזרה לנקודת ההתחלה ממנה נפל בתחילת השנה הראשונה:
שוק המניות נפל בשנה הקודמת 50% והיה שווה בסופה חצי מערכו, כעת היה עליו לעלות פי 2 כלומר 100% מנקודת השפל בכדי לחזור מעלה לנקודת ההתחלה. 
כעת כאשר השוק התאושש וחזר למעלה לנקודת ההתחלה טרם המפולת:
המניות שהיו שוות 38500$ גדלו כעת ב 100% ל 77000$, בעוד החלק של האג"ח שהיה שווה 38500$ הוסיף 4% וגדל ל 40040$.
בסיום מעגל הנפילות והעליות, שווי כלל התיק כעת הוא: 77000$ מניות + 40040$ אג"ח = 117040$, עליה של כ 17%.
בסופו של דבר התיק גדל ב17% לאורך השנתיים והניב תשואה נאה, בעוד ששוק המניות נפל חזק ועלה שוב בחדות עד לנקודת ההתחלה – אך למעשה שוק המניות עצמו לא הניב שום תשואה.

עקב "טבע" השוק שבו ככל שהנפילה גדולה יותר באחוזים כך העליה גדולה הרבה יותר באחוזים חזרה עד לנקודת ההתחלה, איזון התיק באחוזים לפיצוי החלק המנייתי אחרי ירידה – בשילוב גודל העליה היחסית לתיקון אותה ירידה, מפצים אותנו ויוצרים מנגון שבו סיום כל מעגל ירידות ועליות עד לנקודת הפתיחה מכניסים אותנו לאזור הרווח.
כל זאת בתוספת תשואת חלק האג"ח בתיק, מאפשרים לנו בטווח הארוך לצבור רווחים מהשוק באופן עקבי ושיטטי.

מיקסום התשואות בתיק:
כיצד ניתן לקחת עוד צעד קטן קדימה למיקסום תשואות התיק, תוך שמירה על קווי מתאר שהוזכרו במנגנון הנ"ל.
המשקיע ימשיך לאזן את התיק שלו בין האפיקים שבחר (במקרה שלנו בין אג"ח למניות) כל סוף שנה.
האיזון יהיה לפי המינון הקבוע שהמשקיע בחר, אולם עם טוויסט קטן בתקופות מפולת:
בשנים בהן השוק נופל – כל סוף שנה בעת איזון התיק המשקיע ייתן תוספת קלה בהטיית התיק לשוק המניות.
ההטייה תהיה במינון הדרגתי לפי גודל הנפילה בשוק – משקיע סולידי אשר בחר במצב רגיל להיות על תיק של 25% מניות ו75% אג"ח, יכול למשל בכל 10% נפילה שנתית בשוק להגדיל את הרכיב המנייתי ב 5% מהתיק, כך שאם השוק נפל מנקודת הפיסגה ב:
מינוס 10%, המשקיע יאזן את התיק ל 30% מניות.
מינוס 20%, המשקיע יאזן את התיק ל 35% מניות.
מינוס 30%, המשקיע יאזן את התיק ל 40% מניות.
מינוס 40%, המשקיע יאזן את התיק ל 45% מניות.
מינוס 50%, המשקיע יאזן את התיק ל 50% מניות.
במצב זה התיק שלו בתקופות רגילות יהיה 25% מניות מול 75% אג"ח, אך ככל שהשוק נופל יותר ונמצא בנקודת הזדמנות ססטיסטית והיסטורית, הגידול בצד המנייתי מאפשר לו יתרון בטווח הארוך.

לאחר מפולת, המשקיע יכול להישאר עם אחוז האחזקה הגבוה מהרגיל במניות בשני אופנים:
1: לשיטטי, עד שהשוק יתאושש לנקודת הפתיחה בשנה הקלנדרית שבה התחילה המפולת.
2: או במידה שירגיש סיכון בסעיף 1, יקטין בסוף כל שנה את מינון אחוז המניות בתיק ביחס לאחוז עליית השוק חזרה מהתחתית.
לדוגמה: נניח כי בנפילת השוק עד 50% הגדיל המשקיע את מניותיו עד 50%, ולאחר המפולת השוק עד סוף שנה עלה ונמצא כעת רק 20% מהפסגה, המשקיע יאזן את התיק כאילו והשוק בנפילה רק של 20% – כלומר תוספת 10% למניות מעבר ל25% המקוריים
(5% תוספת על כל 10% ירידה בשוק) = לכן יאזן את התיק ל 35% מניות.

באותה מידה, משקיע אשר בחר להחזיק במצב רגיל 50% מניות מול 50% אג"ח:
יכול להגדיל ב 5% את אחזקת מניותיו כנגד כל 10% נפילה בשוק המניות, כך שכאשר השוק נופל מהפיסגה עד 50%,
המשקיע ייטה את אחזקותיו במניות עד ל 75%.

הגדלת אחוז החלק המנייתי בתיק ככל שמדד השוק נפל יותר, תמקסם לנו את האפקט הטבעי שבו ככל שהנפילה בשוק גדולה יותר באחוזים כך העליה באחוזים גדולה הרבה יותר חזרה עד לנקודת ההתחלה!

דוגמה, משקיע עם 100,000$ המחולקים 50% מניות – 50% אג"ח, המגדיל את אחוז השקעתו במניות עד 75% במפולת של עד כ51%:
* נניח כי שוק המניות נפל בשנה ראשונה 30%, וכעת המשקיע בהפסד של 15,000$ על הרכיב המנייתי.
עם זאת אפיק האג"ח בתיק הניב כ4% והוסיף לתיק 2000$.
כעת התיק = 87,000$.
המשקיע רוצה להגדיל 5% במניות על כל 10% נפילה בשוק, השוק נפל 30% לכן יקצה כעת 65% לאפיק המנייתי.
65% מתוך 87,000$ (שווי התיק) הם הקצאה של 56,550$ למניות, והשאר 30,450$ לאג"ח.

* שוק המניות נפל (ממקומו האחרון) שוב גם בשנה השניה: עוד 30%, והמשקיע בהפסד נוסף של 16,965$ במניות.
עם זאת אפיק האג"ח בתיק הניב כ4% והוסיף לתיק 1218$.
השוק נפל במצטבר 51%… והתיק בהפסד מצטבר של כ 28747$ (הפסד של 28.75% על התיק)
כעת התיק = 71,253$.
המשקיע רוצה להגדיל 5% במניות על כל 10% נפילה מהפסגה, השוק נפל 51% לכן יקצה כעת 75% לאפיק המנייתי.
75% מתוך 71,253$ הם הקצאה של 53,440$ למניות, והשאר 17813$ לאג"ח.

* בשנה השלישית השוק עלה אך המשקיע חיכה בסבלנות ללא איזון אחוז המניות גם לשנה הרביעית,
לסגירת המעגל וחזרת השוק כ104% מעלה עד לנקודת השנה הקלנדרית טרם המפולת.
75% מנייתי מתוך תיק של 71,253$ היו שווים 53,440$, וכאשר עלו 104% מעלה גדלו לשווי של 109017$. (רווח 55,577$)
בנוסף אפיק האג"ח בתיק הניב בשנתיים אלה עוד כ 8% והוסיף לתיק עוד 1425$.

בסיכום:
איזון התיק ל75% מנייתי במפולת והשלמת עליות השוק לנקודת הפתיחה טרם המפולת + תשואת אג"ח, נתנו רווח = 57,002$.
ההפסד המצטבר שהיה בתיק בנקודת השפל הנמוכה (מינוס 51% בשוק)  = 28747$
הפער בין ההפסד לרווח בתיק = רווח של 28,255$,  28.25% תשואה על התיק מעל מדד השוק – אשר רק חזר לנקודת הפתיחה.

* אם כך, השיטה מאפשרת לנו גם בשנים רגילות של עליות בשוק לאזן את הרכיב המנייתי עם רכיב האג"ח תוך הגדלת שווי התיק, וגם בתקופות מפולות למקסם את התשואות ע"י הגדלת הרכיב המנייתי בתיק באופן שיטטי לגודל הנפילות בשוק – תוך איסוף רווח משמעותי והגדלת שווי התיק כאשר השוק מתאושש כל פעם מהמפולת ועולה לנקודת הפתיחה.

נהוג לתעד "מפולת" בהיסטוריה החל מ 20% נפילה מהשיא, עד אז מתייחסים לירידה כאל תיקון שוק זמני – זוהי הגדרה סמנטית בלבד.
ככל שנבחן את השוק מאז שנות ה50 בהן הוגדר מדד S&P500 ועד היום, עומקה של מפולת ממוצעת מקצה לקצה היה בקירוב למינוס 34%, כאשר המפולות העמוקות והנדירות יותר (כגון זו סביב 2008) במדידה מקצה לקצה "פלירטטו" מתחת ל50% מהשיא.
(עם זאת, כאשר מדדנו את מדד S&P500 בחיתוך לשנים קלנדריות, השוק ב2008 מתחילתה ועד סופה נפל רק 38.5%.)

כפי שניתן לראות בגרף, הרציונל בהגדלה שקולה של האפיק המנייתי באופן יחסי לעומק נפילות השוק, מאפשר למשקיע בצורה סיסטמטית להנות מנקודות כניסה יעילות ככל שהמניות נמצאות סטטיסטית בנקודת שפל עמוקה יותר ובהזדמנות גדולה יותר.
מרבית השנים בהם השוק ירד זה קרה בנפרד כל פעם רק לשנה אחת שלאחריה שוב עליות – בחיתוך של שנים קלנדריות, ולעיתים נדירות יותר נמשכו 2-3 שנים, לכן משקיע סבלני שמגדיל באופן מדוד אחזקותיו כמתואר לעיל, יכול למקסם את תשואותיו בצורה יחסית מבוקרת ושקולה בטווח הארוך.
המסתייגים מכך יאמרו כי הגדלה פרוגרסיבית של אחזקת המניות בנפילות השוק – מייצרת חריגה מהחלוקה המקורית בה בחר המשקיע, אולם ככל והמשקיע מנסה לשלב את חששותיו מהשוק ביחד עם הרציונאליות של ניצול המכניזם לרווחים בעיתות נפילות בשוק – כך ימצא הגיון בהגדלת הרכיב המנייתי באופן מדוד ושיטתי שכזה.

.

.

התכנים באתר אינם מהווים יייעוץ השקעות או תחליף לייעוץ המתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל אדם. לכל משקיע צרכים, אופי, נתונים ומצב כספי אחר לרבות נסיבות ומטרת השקעה המיוחדת לו – אין לראות בתכני האתר משום המלצה ו/או ייעוץ מקצועי מכל סוג. המידע באתר עלול להיות בנסיבות כלשהן חסר, שגוי, או בלתי מעודכן. כל הפועל על סמך הכתוב מבלי להיוועץ בבעל רישיון מתאים עושה זאת על אחריותו בלבד.

כל הזכויויות שמורות לגיל שטיין ומונגשות ברשיון.                          This article by Gil Stein is licensed under CC BY-NC-ND 4.0

(להסבר על חוק 72, יש לקרוא את המאמר הראשון בנושא: חוק 72 וכוחה של ריבית דריבית – חלק 1)

אן בת 22 בחורה בוגרת לגילה, היא הבינה כמו בסיפור "הצרצר והנמלה" שכיף וחשוב להנות בהווה מהחיים אך לא רק… הוריה שעבדו קשה כל חייהם והיו בעלי יכולות כלכליות ממוצעות, חוו קשיים כלכליים בצעירותם וגילו את עולם ההשקעות רק בגיל מאוחר, הם חינכו את אן ש"החיים זה לא פיקניק" והחדירו בה את המודעות והחשיבות לחיסכון כספי והשקעה, במקביל להנאות החיים.
אן שילבה בין העולמות, בהשראת הוריה חיפשה ל"קנות" לעצמה ביטחון פיננסי כלשהו לגיל מבוגר והחליטה להשקיע לטווח ארוך.
עד גיל 20 הצטברו אצל אן כ50,000ש"ח שהיו מורכבים מ30,000 ש"ח חיסכון שעשו לה הוריה מילדותה עד סיום הצבא + כ20,000 ש"ח חיסכון מעבודות מזדמנות בנעוריה ולאורך השירות הצבאי, אותם צברה בשיטת DCA (הפקדות תקופתיות לקרן על שוק המניות).
בשנתיים הנוספות מגיל 20 עד גיל 22 בעודה גרה בבית הוריה – טסה בתמיכתם לטיול קצרצר, ובהמשך עוד לא החליטה מה היא רוצה לעשות בחיים, "חיפשה את עצמה" ובילתה בקרב חוג חבריה… אך עם זאת הייתה חרוצה – עבדה בעבודה מועדפת + עבודה משנית קטנה לאורך השנתיים, מיעטה בהוצאת כספים וכך בשילוב תשואה נאה מהפקדות הכסף בשוק ההון צברה בצניעות עוד כ150,000.
הכסף הראשוני שאן צברה נוצר בזכות החיסכון ובעידוד הוריה, אך חלק מהכסף נוצר גם בזכות התשואה בשוק ההון לאורך השנים.
* ובסך הכל אן צברה עד גיל 22 סכום נאה של 200,000 ש"ח.

בגיל 22, אן החליטה להקצות 200,000 ש"ח להשקעה עבור ביטחון פיננסי בגיל מבוגר, "לשכוח מהם" ולהמשיך בחיים.
ככל שאדם צעיר יותר יש לו אופק השקעה ארוך יותר ולכן לרוב ממליצים לו להיות בעיקר באפיק המנייתי, אך אן לא הרגישה בטוחה אם וכאשר תצטרך את הכסף במקרה חירום או אולי לרכישת דירה… היא הייתה בדילמה באיזה מינון לחלק את תיקה בין מניות לאג"ח, לכן החליטה כברירת מחדל "וכמשפט שלמה" לחלק את התיק ל50% קרן סל מניות ו50% קרן סל אג"ח סולידית, ולאזן פעם בשנה.
אן שיערה כי בממוצע לטווח שנים ארוך מאד, אם מדד המניות כולל הדיבידנדים יניב כ10% בשנה, ואילו שוק האג"ח יניב כ 4% בשנה, חלוקת תיק 50% למניות ו 50% לאג"ח תוך איזון שנתי קבוע ביניהם – תוכל לתת לה בהערכה גסה סביב 7% ממוצע שנתי.

כאשר אן בדקה ע"פ "חוק 72" תוך כמה שנים תוכל להכפיל את כספה, היא חישבה 72 חלקי 7 (תשואה ממוצעת לשנה), וגילתה שכספה יוכפל בקירוב כל 10.3 שנים… לצורך הנוחות אן עיגלה את הכפלת הסכום לכל 10 שנים (במקום 10.3) – תוך השערה שתוכל להפריש לתיק סכום כסף סימלי נוסף אחת לשנה אשר יוסיף כ0.2% בממוצע השנתי (לכן 72 חלקי 7.2% שנתי = הכפלה כל 10 שנים).
מצב זה עדיין לא השביע את רצונה, שכן אם תשקיע 200,000ש"ח ב7.2% תשואה שנתית, יהיו לה אחרי 10 שנים כ 400,000ש"ח, אחרי 20 שנים כ 800,000ש"ח, אחרי 30 שנים בקירוב ל 1,600,000, ורק אחרי 40 שנים סביב 3,200,000 ש"ח.

אן חשבה כיצד היא יכולה לשפר את תוכניתה, "לקנות" לעצמה ביטחון פיננסי משמעותי יותר לגיל מבוגר… היא נזכרה כי קראה באתר על האפשרות למקסם את התשואות ע"י הטיית איזון שנתי של התיק באופן סיסטמטי יותר לצד המניות – ככל שהשוק נמצא בתקופות שפל לאחר ירידות, הטייה זו יכולה להניב לה יתרון של כ 1% נוספים בממוצע השנתי, לאורך השנים.

אם קודם לכן פוטנציאל התיק היה לצבור כ7% תשואה שנתית, מיקסום התשואות ע"י הטייה סיסטמטית של כלל התיק לשוק המנייתי בתקופות שפל, יכולה להוסיף עוד כ1% לממוצע השנתי ואיפשרה כעת לתיק בסיכון סביר פוטנציאל לצבור בממוצע כ 8% בשנה.

כאשר אן בדקה שוב ע"פ "חוק 72" תוך כמה שנים תוכל להכפיל את כספה, הפעם בתשואה של 8% לשנה,
היא חישבה מהר 72 חלקי 8 (אחוז תשואה שנתי) וגילתה שכספה יוכפל כל 9 שנים.
לאחר 9 שנים 200,000ש"ח יהפכו ל 400,000 ש"ח.
לאחר 18 שנים יוכפלו שוב ל 800,000 ש"ח.
לאחר 27 שנים יוכפלו ל 1600,000 ש"ח.
לאחר 36 שנים יוכפלו ל 3,200,000 ש"ח.
ולאחר 45 שנים יוכפלו ל 6,400,000 ש"ח, כאשר אן תגיע לגיל 67.
(לבקרה מול "חוק 72": כאשר חישבנו באופן מדוייק במחשבון פיננסי, 45 שנים בתשואה של 8% נתנו לנו 6,384,090ש"ח)

בהשראת הוריה, אן התחנכה לחיות קצת מתחת להוצאותיה החודשיות… היא שיערה מה יקרה אם תפקיד 200,000ש"ח בגיל 22 אך בנוסף תפריש מהכנסתה (בגישת DCA)  1000ש"ח קבוע כל חודש לתיק ההשקעות, בריבית שנתית אפקטיבית של 8% על כלל התיק.
הפעם הבדיקה הייתה מעט מורכבת מידי "לחוק 72", אן בדקה עם מחשבון פיננסי וגילתה כי:
לאחר 10 שנים תצבור 611,909 ש"ח.
לאחר 20 שנים תצבור 1,501,190 ש"ח.
לאחר 30 שנים תצבור 3,421,082 ש"ח, בגיל 52.
ולאחר 40 שנים תצבור 7,565,983 ש"ח, בגיל 62.

לאורך הדרך אן התקשתה מאד לראות את הכסף "מתקדם כמו צב"… אולם המשיכה בחייה ונתנה לתוכנית הכלכלית לעבוד ברקע.
הוריה עזרו לה ולמזלה יכלה לחיות עוד שנה/שנתיים בבית ילדותה, הספיקה לחסוך עוד קצת כסף בעבודה, ללמוד, להנות מההווה ולעמוד על רגליה להמשך החיים, בעוד שהיא זרעה מוקדם נבט שיגדל לעץ ויניב לה בטחון פיננסי בסיסי בגיל 60+.
טיבה של ריבית דריבית היא בגידול האקספוננציאלי לאורך זמן, אולם לצורך כך דרושה סבלנות רבה מאד, שכן החלק העיקרי בגידול הכסף (רוב הסכום הסופי שמצטבר), נוצר בעיקרו ככל שמתקרבים לסוף הדרך.
שימו לב כי ב10 השנים האחרונות אן צברה סכום שגודלו מעפיל על כל הסכום שהצטבר יחדיו ב30 השנים הקודמות…
הכוח של ריבית דריבית תופס את מלוא הדרו בזוית עתידית רחוקה – הזרע הקטן נטמן בתחילת הדרך והשיא רק בסופה.

אם אן הייתה רוצה להגיע לאותו סכום בגיל 62 אך התחילה מאוחר יותר מגיל 22, עם השקעה של 200,000ש"ח:
* בגיל 32 היה עליה כבר להפקיד כל חודש 3942 ש"ח – בערך פי 4… !
* בגיל 42 היה עליה כבר להפקיד כל חודש 11659 ש"ח  – כמעט  פי 12… !!
* בגיל 52 היה עליה להפקיד בכל חודש 39607ש"ח – בערך פי 40… !!!

באופן היפותטי, אם הוריה של אן היו בעלי אמצעים ויכלו לשים עבורה בעת לידתה: 200,000ש"ח ללא שום הפקדה נוספת לאורך הדרך, ובתוכנית השקעה המאפשרת 8% ממוצע שנתי – בגיל 60 אן הייתה "פורשת" ללא תוספת בדרך, עם 20,251,412 ש"ח.

בסיפור האלטרנטיבי שלנו, אולי ביקום מקביל:
אמנם לא היו להוריה של אן 200,000 לשים עבורה, אך הם "צפו את הנולד" והצליחו בעת לידתה כן להפקיד עבורה סכום חיסכון חד פעמי משמעותי, שיצבור ריבית דריבית כל השנים.
הם גייסו מחסכונותיהם 65,000 ש"ח ושמו בחשבון השקעה על אפיק מוטה מניות, עם אופק זמן ארוך מאד להשקעה.
גם חשבון זה הניב כ8% תשואה ממוצעת שנתית, ועל פי חוק 72 הכסף הכפיל עצמו כל 9 שנים.
בגיל 18 החיסכון של אן צבר כבר שתי הכפלות של הכסף, כלומר כ 130,000ש"ח עד גיל 9 ומשם כ 260,000ש"ח בגיל 18.
כשהייתה בגיל 22 כבר הצטברו 353,375ש"ח… אן לא הייתה צריכה להוסיף הפקדות חודשיות על הסכום הנ"ל, רק לנהל את הכסף בתוכנית המקורית לאיזון שנתי של התיק עם הטייה למניות בתקופות השפל – אשר המשיכה לתת לה 8% שנתי.
הסכום שהצטבר משם עד גיל 62 בתשואה של 8% הגיע ל 7,676,905 ש"ח, ואף עקף את החיסכון המקורי שלה לעיל.

.

התכנים באתר אינם מהווים יייעוץ השקעות או תחליף לייעוץ המתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל אדם. לכל משקיע צרכים, אופי, נתונים ומצב כספי אחר לרבות נסיבות ומטרת השקעה המיוחדת לו – אין לראות בתכני האתר משום המלצה ו/או ייעוץ מקצועי מכל סוג. המידע באתר עלול להיות בנסיבות כלשהן חסר, שגוי, או בלתי מעודכן. כל הפועל על סמך הכתוב מבלי להיוועץ בבעל רישיון מתאים עושה זאת על אחריותו בלבד.

כל הזכויויות שמורות לגיל שטיין ומונגשות ברשיון.                          This article by Gil Stein is licensed under CC BY-NC-ND 4.0

אנשים מקשרים באינטואיציה את "חוק 72" לאלברט אינשטיין אשר אמר בין השאר כי ריבית דריבית היא הפלא השמיני בתבל…
אולם הממצא של חוק 72 מיוחס למתמטיקאי בשם Luca Pacioli בסוף המאה ה15, בעודו נחשב כמי שהביא לעולם מאפייני בסיס לחשבונאות בעולם הפיננסי.

חוק 72 מאפשר לנו בהערכה גסה ובקירוב סביר, ללא מאמץ וללא חישוב מדוייק,  לקבל מושג:
1: כל כמה שנים נוכל להכפיל את כספנו אם יש לנו צפי כמה ריבית/תשואה באחוזים נקבל עליו.
2: או אם נרצה להיפך, כמה תשואה/ריבית שנתית אנו עושים על הכסף אם ידוע כל כמה שנים אנו מכפילים אותו.

נחלק את המספר 72 בצפי שלנו לאחוז התשואה הממוצע השנתי לאורך השנים, ונקבל כל כמה שנים יוכפל כספנו.
* למשל, אם נעריך שנוכל לאורך שנים לעשות על כספנו 7% בשנה, נחלק 72 ב 7 ונקבל שהכסף יוכפל בקירוב כל 10.28 שנים.
* אם נעריך שנוכל לאורך שנים לעשות 10% בשנה, נחלק 72 ב 10 ונקבל שהכסף יוכפל בקירוב כל 7.2 שנים.
* אם לאורך שנים נעשה רק 5% בשנה, נחלק 72 ב5 ונקבל שהכסף יוכפל בקירוב רק כל 14+ שנים.
* לעומת זאת אם אם נצליח לעשות 15% בממוצע שנתי, נחלק 72 ב 15 ונקבל שהכסף יוכפל יחסית מהר ובקירוב תוך כ 5 שנים.

כך ניתן גם להביט הפוך על החישוב:
אם מישהו אינו יודע כמה תשואה/ריבית הוא עושה על כספו, אך אומר לנו שהכפיל את כספו תוך 10 שנים:
נחלק 72 ב 10(שנים), ונדע שהוא עשה תשואה ממוצעת שנתית בקירוב ל 7.2%.

אדם מהשורה שאינו רוצה לעסוק בחישובים מדוייקים, אך רוצה לקבל מיידית פרופורציות לטווח ארוך בהשקעותיו, יכול לקבל בעזרת חוק 72 מושג מהיר מאד לגבי יכולת גידול אקספוננציאלי של כספו על פני שנים, על בסיס הצפי שלו כמה אחוזים יוכל לעשות בממוצע.
חוק 72 יכול לעודד אותנו לבחון בקלות את השקעתנו, כאשר ביכולתו לדרבן אותנו בראיית התמונה הגדולה והגמול הרב בטווח הרחוק.

לדוגמה:
מיכאל משקיע 100,000$ לטווח ארוך באפיקים כלשהם, וצופה שיוכל להשיג באופן מתמשך ממוצע שנתי של 8% תשואה.
ע"פ חוק 72, מיכאל חילק 72 ב 8 (אחוז התשואה) וגילה שיוכל להכפיל כספו בקירוב כל 9 שנים.
אם כך, לאחר 9 שנים יהיו למיכאל 200,000$… לאחריהם עוד 9 שנים וה 200,000$ יוכפלו ויהיו 400,000$, ולאחר עוד 9 שנים שוב יוכפל הסכום ויהיה 800,000$, וכן הלאה כל 9 שנים עוד הכפלה של הכסף.
מיכאל יכול לדעת במהירות מירבית ש 100,000$ ב 8% תשואה שנתית, יכולים להכפיל עצמם כל כ 9 שנים ולכן להגיע בקירוב לסכום של 800000$ לאחר 3 הכפלות כל אחת של 9 שנים, כלומר שהכסף יכפיל עצמו בקירוב פי 8 תוך כ27 שנים.
(בפועל אם בדקנו במחשבון חישוב מדוייק של תשואת 8% בריבית דריבית ל 27 שנים, קיבלנו הכפלה פי 7.988, קרוב מספיק…)

רחל בת 25 אשה צנועה ביום יום החושבת על עתידה הרחוק ומוכנה לקחת סיכון סביר בהשקעותיה, כדי לאפשר לעצמה סכום כלשהו לבטחון בגיל מבוגר 65, וזאת מעבר לכספי הפנסיה.
היא משערת שתוכל להשיג כ7% תשואה ממוצעת לאורך השנים, על תיק השקעות 50/50% – בין סל שוק המניות לשוק האג"ח.
ע"פ חוק 72, רחל חישבה 72 חלקי 7 (אחוז שנתי) וגילתה בקלות שהסכום שתשקיע בגיל 25 יוכל ב7% תשואה להכפיל עצמו כל 10.28 שנים – היא מתכננת לחסוך ולהפקיד כל שנה סכום קטן נוסף, לכן עיגלה צפי להכפלת התיק כל 10 שנים (7.2% תשואה במקום 7%)
רחל מיד רואה שאחרי כ 10 שנים הסכום יהיה שווה פי 2…
אחרי 10 שנים נוספות שוב יוכפל הסכום האחרון – לכן אחרי 20 יהיה שווה פי 4…
אחרי עוד 10 שנים הסכום שוב יכפיל עצמו – לכן אחרי 30 שנה יהיה שווה פי 8…
ואחרי עוד 10 שנים שוב יכפיל עצמו – לכן אחרי 40 שנה (בסיכום מגיל 25 עד גיל 65) יהיה שווה בקירוב פי 16 מההשקעה המקורית.
מבחינתה של רחל, הגעתה לסכום בקירוב של כ 1,000,000$ בגיל 65 כתוספת לפנסיה וביטוח לאומי, יאפשר לה בטחון בסיסי למחיה…
לרחל היו כ 100,000$ בגיל 25 שאת חלקם רצתה לנצל לעוד דברים בחיים בטווח הקצר, אולם היא חשבה: איזה סכום לכל הפחות להקצות לתיק ההשקעות הנ"ל ע"פ חוק 72, כך שבהינתן 7.2% תשואה יגדל התיק בקירוב פי  16 לשוווי 1,000,000$ עד גיל 65?
רחל חילקה 1000000$ ל16 וגילתה כי הגיוני עבורה להפקיד לכל הפחות 62500$ בגיל 25.
(*חישוב זה אינו לוקח בחשבון מיסוי, דמי ניהול, אינפלציה וכו… אולם מבהיר גולמית את הרעיון.)

.

.

התכנים באתר אינם מהווים יייעוץ השקעות או תחליף לייעוץ המתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל אדם. לכל משקיע צרכים, אופי, נתונים ומצב כספי אחר לרבות נסיבות ומטרת השקעה המיוחדת לו – אין לראות בתכני האתר משום המלצה ו/או ייעוץ מקצועי מכל סוג. המידע באתר עלול להיות בנסיבות כלשהן חסר, שגוי, או בלתי מעודכן. כל הפועל על סמך הכתוב מבלי להיוועץ בבעל רישיון מתאים עושה זאת על אחריותו בלבד.

כל הזכויויות שמורות לגיל שטיין ומונגשות ברשיון.                          This article by Gil Stein is licensed under CC BY-NC-ND 4.0

בהרצאה של וורן באפט מול סטודנטים, המשקיע הגדול איתגר אותם ברעיון לכרטיסייה (בדומה לכרטיסיית אוטובוס – למבוגרים בינינו שזוכרים) המאפשרת לאורך חייהם 20 ניקובים בלבד, כך עליהם לבחור בקפידה כל ניקוב לאחר החלטה מאד אחראית ומושכלת איתה הם מחוייבים להתמיד לאורך חייהם.

באפט כמובן הציג זאת בקשר להשקעות בשוק ההון, אולם גישתו זו שמה עומק ודגש על הערך שנוצר בלקיחת אחריות ובעיקר המשכיות ועקביות עם בחירות לטווח ארוך – בהשקעות ובכלל בחיים, לעומת פיזור לא נשלט ושינויים תכופים.

כמו בשאר החיים, גם בשוק ההון אנשים רבים מרגישים באופן טבעי שיש להם פיתוי לעשות הרבה מאד ניקובים לנסיעות שונות, ולכן כנראה אינם נוהגים להתמיד במי מהן או לבחון אותן לעומק… יתרה מכך, יהיו מי שיגידו כי צריך "לטרוף" את החיים ומדוע להגביל עצמם לכרטיסיה עם 20 ניקובים כאשר אפשר 20,000?

ככל שאני חושב על הדוגמה שבאפט נתן, כך אני מוצא בה עניין להביט על עצמי בחיים – הן במקומות הרבים מספור בהם נהגתי בפיזור תוך שינויים דחופים "בכרטיסיית 20,000 הניקובים שלי", והן במקומות המעטים שבהם (אם במקרה ואם לא) נשארתי עקבי לאורך שנים עם פעולות או בחירות מסויימות שעשיתי בפינצטה, הניבו ערך רב והניקוב בהן עדיין תקף – שם אני עדיין בנסיעה…

מסתבר שאם ננקב בכרטיסיה את 20 הבחירות שלנו בחיים ולאחר ששקלנו ובדקנו טוב כל אחת מהן, גם אם נגלה בדיעבד שטעינו בתחילת הדרך ברובן המכריע, כל עוד נשארנו עיקביים בטווח הארוך קיים סיכוי לא רע שהערך והעדנה שנקבל מתוך מעט הבחירות הטובות יאפיל ויגדל על חסרונן של השאר.

הסיפור שלנו הוא על ג'ון:
ג'ון החליט להשקיע בשוק המניות לטווח ארוך, הוא שמע על אתגר הכרטיסיה עם 20 הניקובים של וורן באפט, וגמר בליבו לעמוד באתגר ויהי מה.
ג'ון למד לעומק את שוק ההון במשך שנים, אף הכיר את רזי תמחור המניות והדוחו"ת של החברות.
הוא לא סמך רק על עצמו ושילם לצוות יועצים ומומחים בתחום, כדי שיעזרו לו לבחור את 20 החברות עם הפוטנציאל הטוב ביותר לחיים, כך יוכל לנקב את 20 הניקובים שלו בכרטיסיה ולהחזיק בהן באמונה ובעקביות לאורך עשרות שנים כמו וורן באפט הגדול.
ג'ון החליט בגיל צעיר לקחת 100,000$ ולחלק את התיק שלו ל20 המניות שבחר בקפידה ובכובד ראש, כלומר 5000$ מהתיק לכל חברה שנבחרה – 5% מהתיק לכל מניה…

לאורך כל השנים בהן החזיק ג'ון במניות בעקביות, מדד שוק המניות הכללי עלה בממוצע ב 10% כל שנה.
לג'ון היו הרבה מאד שנים רעות וקשות, בהן תיק 20 המניות שלו לא היה יעיל כלל ביחס לממוצע בשוק – הוא כבר ויתר והפסיק לעקוב אחרי התיק.
ג'ון היה עצלן ודחיין (לפעמים בטעות זה יוצא לטובה..) ולמרות שאמר לעצמו כי יבוא יום והוא יסגור את התיק – הוא שכח מהעניין והמשיך בחייו, למעט דו"ח מבית ההשקעות אודות התיק המקרטע – שהגיע בדואר פעם רבעון, בו ג'ון בשלב מסויים כבר הפסיק להביט וזרק אותו תמיד בטקס של שיעמום לזבל…

לאחר 30 שנים הוא נזכר והחליט לבדוק מה קרה בתיק – לאורך 30 השנים, מתוך 20 המניות שג'ון בחר:
5 חברות פשטו רגל.
12 חברות היו גרועות במיוחד ועשו בממוצע השנתי חצי מתשואת מדד השוק – 5% לשנה.
רק 3 חברות בלבד נתנו תשואה נאה ועשו בממוצע שנתי כפול ממדד השוק  – 20% בממוצע לשנה.

ג'ון וכל צוות המומחים שלו טעו בגדול ב 85% מהבחירות שלהם, הם צדקו באופן מניח דעת רק ב15% מהבחירות שלהם.
עם זאת כאשר ג'ון בדק את תיק ההשקעות לאחר 30 שנים, הוא גילה כי:
5 החברות שפשטו רגל נמחקו מהמסחר והיו שוות 0.
12 החברות שתפסו בתיק 60000$ בתחילתו והניבו בעליבות ממוצע של 5% שנתי, היו שוות כעת: 259316$
אך 3 החברות שתפסו בתיק 15000$ בלבד בתחילתו והניבו בממוצע 20% שנתי, היו שוות כעת: 3,560,645$

* סך הכל התיק של ג'ון הכפיל עצמו פי 38.2 ושווה לאחר 30 שנים: 3,819,960$ שהם כ 3720% תשואה על שווי התיק המקורי.
  מדד השוק עשה בממוצע 10% שנתי לאותה תקופה, הכפיל עצמו פי 17.45 (1,744,940,$) והניב תשואה של כ 1645%.
התיק של ג'ון עקף את תשואת מדד המניות בכ 2075%…

* גם אם 18 מתוך 20 החברות (90% ניקובים בכרטיסיה) היו פושטות רגל ושוות אפס בסוף הדרך.
2 חברות בודדות (10% ניקובים בכרטיסיה) שעשו 20% בממוצע לאורך 30 השנים, היו מגיעות ל 2,373,763$.
בעוד שמדד השוק ב10% ממוצע לשנה, הגיע רק ל 1,744,940$.
  התיק של ג'ון עדיין יעקוף את מדד המניות בכ 628.8%…  

אינשטיין אמר פעם כי ריבית דריבית היא הפלא השמיני בתבל… הוא רק לא ציין שבכדי להנות ממנה במלוא הדרה, ברוב המקרים צריך "עור של פיל" והרבה מאד סבלנות.
ניתן לטעות ב 90% מההחלטות שלנו בחיים, ועדיין בעקביות והתמדה להצליח הרבה יותר מהממוצע.

.

.

התכנים באתר אינם מהווים יייעוץ השקעות או תחליף לייעוץ המתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל אדם. לכל משקיע צרכים, אופי, נתונים ומצב כספי אחר לרבות נסיבות ומטרת השקעה המיוחדת לו – אין לראות בתכני האתר משום המלצה ו/או ייעוץ מקצועי מכל סוג. המידע באתר עלול להיות בנסיבות כלשהן חסר, שגוי, או בלתי מעודכן. כל הפועל על סמך הכתוב מבלי להיוועץ בבעל רישיון מתאים עושה זאת על אחריותו בלבד.

כל הזכויויות שמורות לגיל שטיין ומונגשות ברשיון.                          This article by Gil Stein is licensed under CC BY-NC-ND 4.0

.

.

התכנים באתר אינם מהווים יייעוץ השקעות או תחליף לייעוץ המתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל אדם. לכל משקיע צרכים, אופי, נתונים ומצב כספי אחר לרבות נסיבות ומטרת השקעה המיוחדת לו – אין לראות בתכני האתר משום המלצה ו/או ייעוץ מקצועי מכל סוג. המידע באתר עלול להיות בנסיבות כלשהן חסר, שגוי, או בלתי מעודכן. כל הפועל על סמך הכתוב מבלי להיוועץ בבעל רישיון מתאים עושה זאת על אחריותו בלבד.

כל הזכויויות שמורות לגיל שטיין ומונגשות ברשיון.                         This article by Gil Stein is licensed under CC BY-NC-ND 4.0

גרף מתוך האתר: www.macrotrends.net

לאורך ההסטוריה ובמיוחד בעידן המודרני, פעילים רבים בשוק ההון נוטים להיות "סוחרים" לטווח קצר ובינוני, קונים ומוכרים מניות בנסיון להרוויח מקטעים קצרים של תנועות מחיר על הגרף, אם באופן ידני ואם ע"י אוטומציית מחשב – מעטים מביטים לעומק על המוצר ופעילות החברה לטווח ארוך. הרעש שמייצר שוק המניות בטווח הקצר, מדחיק את העובדה שהבורסה מאפשרת לכל אדם הזדמנות לקחת חלק אישי ארוך טווח בהתפתחות וההיצע של הכלכלה העולמית, להפוך לשותף ובעלים במוצרים וחברות, ככל שכספו מאפשר לו, להרוויח מהתפתחותן בטווח הארוך אם יהיה סבלני.
משחת שיניים, חומרי ניקוי, מכוניות, מאכלים, מיחשוב והייטק, אנרגיה, תקשורת, שרותים שונים ועוד אינספור מוצרים…

עזבו רגע את כל הרעש לטווח קצר: היכן עוד יכול אדם לגשת בכזו קלות ל"סופר מרקט עולמי" ובו כל מוצר וחברה על הגלובוס, רק במקום לרכוש את המוצרים – לרכוש בהם שותפות? ללא צורך לעבוד אף יום אחד על פיתוח המוצר והמכירות, לעבור מהרכבת הצרכנית לצד השני ולהנות מיכולותיהם של המוצרים לספק לו ערך ורווח פאסיבי בטווח הארוך… בעידן בו השוק והמסחר לטווח קצר עושים את מרבית הרעש, רבים מאמינים כי אבד קשר בין מחיר המניה למצב החברות והמוצר שלהן. מצבן של חברות משתקף בסופו של דבר במחיר המניה אך לא בהכרח בטווח הקצר והמתעתע, אלא הארוך לבעלי סבלנות… תקופות בהן נוצרת "אנומליה" בין מחירי המניות בשוק שהופכות לזולות לבין איכות וערך החברה בדוחות, הן תקופות אותן מחפשים משקיעי ערך קלאסיים המאמינים כי מחיר המניה הנסחר בשוק בסופו של דבר מתכנס לשווי "הנכון" לפי מצב החברה בטווח הבינוני או הארוך.

אתגר קשה ביותר עבור אדם ממוצע להאמין במוצר והחברה על פני תקופה ארוכה, לשרוד תהפוכות מחיר גדולות במניה בודדה לאורך שנים רבות גם לאחר בדיקה מקיפה והסתמכות על טיב הדוחות ואיכות החברה.
הקושי הוא אדיר – תמיד יקנן חשש כאשר חלק משמעותי מהכסף מושקע בחברה בעוד שאין שליטה ישירה בעסקיה, לכן גם משקיעי הערך הטובים ביותר נטו לפזר סיכון על מקבץ מניות, גם לאחר שבחרו אותן בפינצטה.

בהרצאה של וורן באפט מול סטודנטים, הציג רעיון לכרטיסייה (בדומה לכרטיסיית אוטובוס למבוגרים בינינו שזוכרים) המאפשרת לאורך חייהם 20 ניקובים בלבד, כך עליהם לבחור בקפידה כל ניקוב לאחר החלטה מאד אחראית ומושכלת איתה הם מחוייבים להתמיד לאורך חייהם. עם זאת, למשקיע הממוצע יהיה קשה מאד לשרוד 20 ניקובי השקעה במניות בודדות לאורך עשרות שנים, תחושה יותר בטוחה עבורו היא לפזר את הסיכון בהשקעה, להכניס "בסל" שלו מגוון רב של מניות ונכסים אחרים.

עד אמצע שנות השבעים היכולת לפזר השקעה על סל נרחב של מניות (בדומה לסל השוק) התאפשרה בעיקר לבעלי ממון וגופים בעלי אמצעים שיכלו לפזר סכום כסף גדול על כלל מניות השוק, הנגישות לפיזור רחב של תיק מניות לא הייתה נחלתם של המשקיעים הקטנים.
במקביל תמיד הייתה נטיה טבעית בקרב מנהלי השקעות לנהל עבור הלקוחות תיקים באופן אקטיבי תוך בחירה סלקטיבית ומשתנה של מניות ואפיקים שונים, הרי אם אינם מנהלים משהו בתיק על מה יקבלו דמי ניהול?
ניהול תיק אקטיבי, אז וגם היום, כרוך בדמי ניהול יחסית גבוהים ועלויות מכבידות יותר מאשר השקעה פאסיבית על מדדי השוק, ניהול שכזה מוצג לעיתים בהילה של יוקרה אודות האקסלוסיביות שבניהול אקטיבי תוך פעילות עודפת בתיק ההשקעות, אך ללא קשר הכרחי לתוצאות התשואות בפועל.

מה שגלוי כיום ברחבי המדיה היה נהיר באמצע המאה שעברה רק באופן אלטרנטיבי לבעלי הנסיון והאמצעים בשוק:
פיזור תיק ההשקעות על פני מניות רבות המכסות לרוחב את כלל השוק ללא הנסיון לקלוע למניות ספציפיות, איפשר למשקיעים לקבל תשואת שוק באופן יעיל, בסיכון יותר נמוך שאינו תלוי במניות בודדות. משקיעים וגופים מסויימים החלו לפעול כך לאחר שנוכחו כי הרבה מנהלי השקעות פועלים אקטיבית בבחירה סלקטיבית של מניות תוך נסיונות תיזמון של השוק להשגת רווח, אך מתקשים בטווח הארוך בהשגת תשואה יעילה מהשוק – זאת לעומת פיזור נכסים פאסיבי רחב על כלל השוק במינימום פעילות.

בספרו "המשקיע הנבון" מ1949, בנג'מין גרהם שנחשב לאבי תורת השקעות הערך והיה מורהו של וורן באפט באוניברסיטת קולומביה, הציג בין השאר את רעיון ההשקעה בסל מניות מפוזר על השוק, זאת כפתרון הולם ומוגן יותר למשקיע הפאסיבי.
גרהם הציע למשקיע "הפאסיבי" לפזר את השקעתו על "סל מניות" כללי בשוק (נניח שיכול היה לבחור בזמנו את המניות במדד דאו ג'ונס הוותיק שהכיל 30 חברות ושימש מדד לשוק) כאשר כמות המניות תהיה בין 25% – 75% מגודל התיק ע"פ אופי וסיבולת המשקיע (והשאר באג"ח, אפיקים סולידיים יותר), ולאזן כל תקופה את אחוז המניות בתיק למינון קבוע שבחר – גישה זו בצורותיה השונות נחשבת "קלאסית" ומקובלת עד היום.

וורן באפט מגדולי משקיעי הערך – אדם שהוכיח כישרון לבחור בפינצטה חברות מצליחות בשילוב הסבלנות להחזיקן עשרות שנים, הזכיר לא פעם כי מוטב לרוב המשקיעים לשים כספם לטווח ארוך על מדד שוק ארה"ב S&P500 ולא לנסות לנצח אותו.
במכתב למשקיעים באפט אף חשף כי במקרה שלאחר לכתו, ביקש בעבור אשתו להשקיע 90% מהכסף בקרן פאסיבית עם דמי ניהול זולים על סל השוק S&P500, השאר באגרות חוב ממשלתיות לטווח קצר. (נאחל לו עד 120!)

האם קרנות השקעה מנוהלות עדיפות על השקעה פאסיבית במדד "סל השוק"?
בתרשים למטה, צבע כחול בהיר מציג את אחוז הקרנות שהשיגו אבסולוטית תשואה פחותה ממדד השוק לאורך 3, 5, 10, 20 שנים, בצבע הכהה מוצג אחוז הקרנות שהיו פחות יעילות מהשוק לאחר שיקלול גם של רמת הסיכון בהן (תנודתיות גבוהה יותר מהשוק) ביחס לתשואה. 

בכל הקשור להשגת תשואה מול השוק וכן בשילוב יחס לקיחת הסיכון (תנודתיות בתיק) מול התשואה:
80% מהקרנות נמצאו תוך 3 שנים פחות יעילות מהשקעה פסיבית במדד "סל השוק", ולאחר 10 שנים 93% מהן נמצאו פחות יעילות מהשקעה פסיבית בסל השוק.

בתרשים בהמשך למטה: ניתן לראות הפעם בכל שנה לחוד את אחוז הקרנות שעשו תשואה פחותה מסל השוק (מדד השוק).

מהתרשים למטה אנו למדים כי בכל שנה לחוד אור הזרקורים עשוי מאד לבלבל את המשקיע: לכאורה כל שנה בפני עצמה לא מעט קרנות אקטיביות כן מצליחות לעשות תשואה טובה מסל השוק, אך כאן הקאצ': כל שנה אלו יכולות להיות קרנות אחרות, רובן ככולן אינן נשארות עקביות בהצלחתן… כפי שראינו בתרשים הקודם למעלה, כאשר הפרדנו ובדקנו לחוד כל אחת מהקרנות בתעשיה לאורך יותר משנה אחת, ראינו כי כבר לאחר 3 שנים 80% מהן נמצאו פחות יעילות מהשקעה פסיבית בסל השוק – ולאחר 10 שנים 93% היו פחות יעילות מסל השוק.

קרן "סל השוק" הראשונה
ב1975 הקים ג'ון בוגל את חברת הפיננסים ואנגארד, ב1976 הוציאה ואנגארד את קרן הסל הראשונה לציבור.
הקרן Vanguard 500 Index השקיעה באופן פאסיבי את הכסף בפיזור על "סל השוק": 500 החברות הגדולות ביותר המייצגות את השוק בארה"ב – מוכר לנו כמדד ה S&P500.

היה זה רגע מכונן שפתח עידן חדש, הדבר איפשר לראשונה לכל משקיע לשים את חלקו בקרן גם אם בסכום מזערי, תוך שהקרן מחלקת את כספי המשקיעים בצורה פאסיבית על כלל 500 החברות הגדולות בארה"ב – הדבר איפשר פיזור הסיכון על כלל השוק וכן השגת התשואה של כל השוק כמקשה אחת.

לראשונה בהסטוריה הופיעה קרן סל לציבור שמטרתה פשוט לעקוב ניטראלית ופאסיבית אחר כל שוק המניות, לא הייתה בה פעילות מחקר מיותרת או עבודה של צוותי אנליסטים ומנהלי השקעות אקטיביים, הקרן גבתה דמי ניהול סמליים נמוכים מאד, בכך איפשרה למשקיעים לראשונה לקבל מוצר שווה לכל נפש הנותן את המירב מתשואת השוק.

מנהלי השקעות רבים ליגלגו וביקרו את הרעיון ביוהרה, אנשי שוק ההון מימין ומשמאל הביעו טענות על ג'ון בוגל והקרן שלו כמי שמוכרים לציבור חוסר מקצועיות ובינוניות בהשגת תשואות ממוצעות של השוק ללא מאמץ וללא ניהול מושכל וסלקטיבי של מניות. חלקם אף טענו כי בחירה בפאסיביות ובינוניות ע"י הסתפקות בממוצע השוק היא מגוחכת ואינה תואמת את הרוח "האמריקאית" השואפת תמיד להשגת הטוב ביותר…
כידוע, ככל שהמדיה השתכללה וככל שעברו השנים, יותר ויותר מחקרים הראו כי מעל 90% ממנהלי ההשקעות האקטיביים התקשו ועדיין מתקשים לספק תיק השקעה יעיל מזה של השקעה פאסיבית על "מדד השוק" בטווח הארוך.

קרן הסל הראשונה של ג'ון בוגל פתחה עידן חדש אשר גדל עד ימינו למימדים עצומים.
כיום קיימות אלפי קרנות ותעודות סל בעולם המספקות השקעה פאסיבית על מדדי מדינות, מגזרים ואפיקים שונים, תוך פיזור של הסיכון ברמות שונות.

מדד השוק S&P500 – ארה"ב (לא כולל את הדיבידנד שחולק למשקיעים לאורך השנים.)
מתוך האתר: Macrotrends.net | The Long Term Perspective on Markets

השקעה פאסיבית במדד השוק מאפשרת יתרונות מובהקים עבור המשקיע הממוצע:

מדד השוק מכיל את כל החברות הגדולות והחזקות במשק, בין אם תאהבו אותן או לא – תכליתן לייצר כסף ובטווח ארוך שנים נשארות במדד החברות החזקות ששורדות, אלה ממשיכות לייצר כסף ולהניע את הכלכלה.

חברה הדועכת בעסקיה עם השנים נופלת באופן טבעי מהמדד ובמקומה נכנסת למדד חברה אחרת חזקה יותר, לכן בטווח הארוך נהנה תמיד המשקיע הפאסיבי מהשקעה קבועה באוסף החברות החזקות המהוות את קטר המשק, דבר היכול לנסוך בטחון בתקופות קשות, בידיעה שהחברות החזקות והגדולות השורדות במשק הן אלה שנשארות במדד ונעות הלאה עם השוק לאחר משברים בכלכלה.

לכל עידן קטר טכנולוגי/כלכלי שלו עם החברות הרלוונטיות שמושכות את העגלה, בעבר אלו היו חברות תעשיה מסורתית, היום אלו חברות הייטק, אולי בעתיד המגמה תמשיך לחברות חלל, מציאות מדומה, גנום, אנרגיה ירוקה, ביוטק וכו… הייטק עם מגוןן תחומים נלווים, זה ממש לא משנה. המשקיע הפאסיבי יכול לרכב על החברות הגדולות והחזקות שיניעו "באבולוציית הקידמה" את המשק דרך מדד השוק, בתהליך ארוך שנים תוך מתן לכוחות השוק לעבוד.

החברות במדד השוק מניבות רווח על מגוון מוצרים ושירותים שמחירם כמכלול בא לידי ביטוי באינפלציה, דבר אשר מגן על המשקיע הנצמד לשוק בטווח הארוך גם בצד האינפלציה – תכלית החברות כמובן להרוויח יותר מהאינפלציה אחרת תשארנה תקועות במקום או תדרדרנה לאחור יחסית לשאר המשק – במקרה זה, שוב, חברות אלה ייפלו מהמדד ויחליפו אותן בשוק חברות חדשות חזקות מספיק להיכנס למדד.

אם הזכרנו שהמשקיע יכול להיות חלק מהבעלים של חברה/מוצר שהוא אוהב, הרי בהשקעה על מדד השוק ניתנת לו הזדמנות לקחת חלק קבוע במגוון מוצרי המשק והכלכלה באופן רוחבי ללא מאמץ, רק סבלנות.

אם כך, למשקיע בסל השוק לא משמעותי כאשר חברה מסויימת דועכת בעסקיה, היא רק חלק קטן מכמות החברות במדד השוק, תחליף אותה חברה אחרת חזקה ויציבה יותר שתמלא את החסר בכלכלה ובמדד השוק, בתהליך הומוגני הדרגתי שאינו מורגש למשקיע.
כפי שנראה בהמשך המאמרים:
(DOLLAR COST AVERAGE) מיצוע עלות ההשקעה – צבירת כסף ורווחים בשוק ע"י הפקדות קבועות
איזון תיק ההשקעות – "האלגוריתם" הבסיסי לניהול התיק ומיקסום רווחים
הרווח הטמון בתנודתיות – "האלגוריתם" האלטרנטיבי לרווחים בשוק
מבחינה טכנית וסטטיסטית טהורה, אין זה דבר רע ואף יעיל עבור המשקיע פעם בכמה שנים סיומו של מחזור כלכלי עם היווצרות שפל בו המדד קורס (יתכן גם בשילוב חברות לא יציבות הפושטות רגל – כאשר נכנסות למדד במקביל חברות חדשות רווחיות וחזקות יותר…) עבור משקיע רציונאלי שמתכנן השקעה ארוכת טווח תוך איזון סיסטמטי בין מדד המניות לאפיקים סולידיים יותר, תהליך זה הוא חלק חשוב וטבעי, בעודו נותן לנו "שוקת" של משבר אשר מאפשר לקנות את "סל שוק המניות" במחירי הזדמנות זולים, תוך צבירת רווח נאה כאשר השוק מתאושש ועולה בחזרה.

האם תרצו להיות בעשירון העליון של המנהלים הטובים בעולם לטווח ארוך, ע"י השקעה פאסיבית על מדדי השוק?
או האם להמר על המנהל האקטיבי הנכון שיקח אתכם אל הקשת בענן, אולי, לתשואה מעט גבוהה יותר מסל השוק?
המבחן יהיה כנראה אחרי שנים רבות – להיווכח אם בחרתם נכון במצטבר, לפחות 10 שנים…

אם כך – קיימת דילמה, בהחלט אפשרי לנצח את ממוצע סל השוק לטווח ארוך, זה קורה ע"י כמה אחוזים ממנהלי ההשקעות האקטיביים השורדים את השוק עשרות שנים – אולם משקיע המאמין ביכולתו של מנהל השקעות לתת ערך מעל השוק יצטרך לדבוק בו לאורך כל הדרך גם בזמנים הקשים – הסטטיסטיקה מראה כי מנהל השקעות מוצלח אשר שרד עשרות שנים ונמצא בסוף הדרך יעיל מהשוק, עדיין חווה באמצע הדרך רצף משמעותי של שנים פחות טובות מהשוק.

אם פיספסנו לטווח ארוך את המנהל "הנכון", נדע זאת יום בהיר אחד עם פחות כסף מזה שיכולנו לקבל בתשואה פאסיבית על סל השוק, יתכן תוך תנודתיות וסיכון גבוהים יותר בתיק וכנראה הרבה דמי ניהול מיותרים…
משחק קשוח למדי ולא תמיד הוגן, שכן התוצאות בתשואות ניהול אקטיבי לא בהכרח נובעות מחוסר ידע ומקצועיות בתחום – נניח שרוב מנהלי ההשקעות מוכשרים ויודעים עבודתם נאמנה, אך אנו בני אדם ומספיק פעם בכמה שנים רצף קטנטן של החלטות סובייקטיביות שגויות / לקיחת כיוון שהתבררה כטעות, והופ.. חזרנו לממוצע השוק או מתחתיו.

על כן, אם הבחירה לשבת פאסיבית על סל השוק מביאה סטטיסטית את המשקיע אל העשירון העליון בין מנהלי ההשקעות תוך פיזור הסיכון על כלל השוק, זה לא רע בכלל.

עתה נותר למשקיע הפאסיבי להחזיק מעמד באש ובמים לאורך השנים מבלי להתייאש ומבלי לתזמן את השוק, לאזן את התיק פעם בשנה לרמת אחוז המניות התואמת את אופיו והסיבולת שלו ולזכור את הפרופורציות על מדד המניות, להנות מהחיים ולסמוך רוחבית על הכלכלה והאנושות שגם לאחר משבר כזה או אחר ימשיכו להתקיים ולצמוח.
ומה אם "קרסה המערכת" והכלכלה העולמית לא התאוששה שוב ממשבר?
כנראה שהעולם נחרב וחזרנו לעידן האבן, כסף ממילא לא יהיה מה שיטריד אותנו…

* המקרה המחריד של "הניקיי" – מדד השוק של יפן

החל מסוף שנות השמונים הייתה קריסה ארוכת שנים בשוק היפני!  יפן התקשתה להתאושש.
לאחר למעלה מ4 עשורים מדד הניקיי היפני בקושי רב חזר לאזור שוויו טרם הקריסה, בעודה כלכלה חשובה ומהבולטות בעולם.

דוגמת יפן מיוחדת מסוגה בכלכלות המפותחות וחריגה מאד בהקשר לגישת ההשקעה במדד השוק לטווח ארוך. יש הסוברים כי זה לא יקרה במדד הדגל של ארה"ב כל עוד היא המשמשת זרקור לכלכלות העולם, אך מי יודע… אולי יום אחד כלכלת סין תנשוף חזק מספיק בעורפה של ארה"ב ותעפיל עליה.

משקיע החושש בטווח הארוך מסיכון כדוגמת יפן על השוק בארה"ב, יכול להימנע מהמיקוד במדד הדגל (סל השוק) של ארה"ב ולהשקיע במדד השוק העולמי ע"י קרן סל המפוזרת על אלפי מניות בעולם, בעודן מייצגות את השווקים במדינות רבות על הגלובוס על פי חלקן בכלכלה העולמית – כך ניתן להימנע ממיקוד בארה"ב וכל מדינה אחרת. באופן זה יוצר לעצמו המשקיע בעקיפין גם פיזור סיכון מטבע במידה מסויימת.

משקלה של ארה"ב במדד העולמי מעל 50%, הגודל והחוזק הכלכלי של החברות בארה"ב ומדד השוק שלה ביחס לשאר השווקים בעולם הוא משמעותי – משקיע הרוצה לשבת בפיזור עולמי אך להצניע את חלקה של ארה"ב, יכול לרכוש קרנות סל נפרדות על אזורים שונים בעולם, או קרן כלל עולמית ללא ארה"ב (יש כזו), במקביל לרכוש לחוד קרן סל על השוק בארה"ב במינון המשלים שמתאים לו.

לאורך המאה שעברה ועד היום, מדד השוק של ארה"ב S&P500 והחברות שמרכיבות אותו הם מעין קטר של הבורסות בעולם. המדד משמש נקודת ייחוס להשקעות, לתשואות ותנודות של השווקים עבור גופים פיננסיים ומשקיעים בכל העולם – לאורך שנים רבות מדד S&P500 והמניות שבו שימשו נקודת משען היציבה והנזילה ביותר לרכב על שוק המניות, תשואות S&P500 עד לרגע כתיבת מילים אלה גברו על המדד העולמי.

גרף תשואות קרן סל SPY על מדד ארה"ב (צבע ירוק) – לעומת קרן סל URTH על מדד עולמי

.

.

התכנים באתר אינם מהווים יייעוץ השקעות או תחליף לייעוץ המתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל אדם. לכל משקיע צרכים, אופי, נתונים ומצב כספי אחר לרבות נסיבות ומטרת השקעה המיוחדת לו – אין לראות בתכני האתר משום המלצה ו/או ייעוץ מקצועי מכל סוג. המידע באתר עלול להיות בנסיבות כלשהן חסר, שגוי, או בלתי מעודכן. כל הפועל על סמך הכתוב מבלי להיוועץ בבעל רישיון מתאים עושה זאת על אחריותו בלבד.

כל הזכויויות שמורות לגיל שטיין ומונגשות ברשיון.                      This article by Gil Stein is licensed under CC BY-NC-ND 4.0